מערכת לאיסוף מי גשם – מחייבת פליקפלאק מחשבתי


מערכת אגירת מי גשם - המודל של אמיר

לא יעזור כשאני חושבת על איסוף מי גשם, התמונה שמצטיירת תמיד קשורה לבורות מים, אבנים, טיח, קרירות מיוחדת כמה מדרגות, אמת מים, הריח הזה באוויר…ברור, כל אחד ובור המחמד שלו. אז גם אם פתרתי את הבעיה המוסרית באיסוף מי הגשם עדיין נשארת השאלה המאוד פרקטיות איך יוצרים מקום למאגר מים רציני שיאגום את מי הגשם לטובת השקייה בקיץ.

והנה מגיע ה”פליק” המחשבתי (הפלאק בדרך). במקום אגירה של כ 60 מ”ק לשימוש קיצי ( כמות הנאספת מגג ממוצע) , בעלות אסטרונומית, (אם זה בכלל אפשרי) , ניתן להפנות את מי הגשם במהלך החורף לכל צרכי הבית השוטפים. כך נחסוך 4 חודשים של שימוש ביתי אותם נוכל ל”בזבז” על השקיה מתי שנרצה וכך אנו “מסנג’רים” את “מקורות” והופכים אותם למערכת האיגום הפרטית שלנו. כדי להפנות את מי הגשם לצרכני המים השוטפים (מקלחות, אסלות, כביסה) אפשר להסתפק במאגר מים קטן, או ליתר דיוק 4 מיכלי מים פלסטיים בנפח 1250 ליטר כל אחד (הפלאק הגיע) שיתמלאו בכל אירוע גשם כמה עשרות פעמים במשך החורף ויספקו מים לשימוש מיידי. זהו על רגל אחת המודל אותו מציע אמיר יחיאלי אקולוג המתמחה במחזור מים.

הסתבר שלבנות מערכת לאיסוף מי גשם זה ממש לא פשוט:
את המים לשימוש שוטף גומרים תוך שבוע עד 10 ימים. פרק זמן קצר מדי להתרבות חיידקים. אבל יש לסלק מהמים את המרחפים המוצקים ששקעו לתחתית המיכלים, שאם לא כן הם ילכו ויצטברו במהלך החורף עד כדי פגיעה אפשרי באיכות המים. לשם כך פותחו מיכלים ייעודיים בעלי תחתית כדורית מהם ניתן להדיח את המשקעים ע”י פתיחת ברז 2 צול שנמצא בנקודה הנמוכה ביותר.

המערכת כוללת ארבעה מכלים המחוברים ביניהם. המים נכנסים למיכל הראשון מתחולל שיקוע, מים נקיים יותר עוברים מחלקו העליון לתחתית המיכל הבא. גם שם מתרחש שיקוע וכך הלאה. מים אלה הם באיכות מספקת לרוב השימושים פרט לשתיה. הוספת חיטוי ב UV נבחנת בימים אלה.
אבל, החורף הישראלי בנוי מארועי גשם קצרים ואלימים, איך תופסים כמות גדולה של מים בבת אחת ו”מבקבקים” אותה במאגר כה קטן? המעבר בין המכלים הוא בהגדרה צוואר בקבוק, כמה מהגשם ימצא את דרכו החוצה? כמה גשם ניתן לתפוס בסופות הגדולות? ומה הערך הכלכלי של המים, לעומת עלות המערכת.
פן נוסף הוא מרכיב מי השתייה והבישול המהווה כ 2% מכלל המים שנאספו
,ממנו ניתן להנות לאורך השנה כולה. השיטה מבוססת על יצירת סביבה אוליגוטרופית, בה המים כל כך נקיים, עד כי אוכלוסיית החיידקים מורעבת למוות. מים אלה נשמרים במיכל נפרד (חמישי) לאחר שעברו סינון בפחם.

אז כמה עולה מערכת?

  • 1300 ₪ למיכל 1,250 ליטר עם תחתית כדורית , לבית פרטי משתמשים ב 4 מיכלים =5,200 ₪
  • 750 ₪ למעמד מגלוון למיכל, לכל אחד מארבעת המיכלים = 3000 ₪
  • משאבה טובה עם בקר לחץ, בזכותו המשאבה תפעל מול שימוש בלבד = 1,800 ₪
  • צנורת, ברזים אביזרים = 3000 ₪
  • עד כאן 13,000 ₪ רק רכיבים לפני מע”מ.

    עוד 2000 ₪ + מע”מ יעלה תכנון מקצועי של המערכת, הכנת כתב כמויות ואספקת הרכיבים לבית הלקוח. התכנון כולל כיווני מירזוב , מיקום אופטימלי של המכלים, וחיבור דיפרנציאלי של הצרכנים בבית. כך למשל, מקלחת הילדים מחוברת בד”כ למי מקורות (הם נוטים לשתות מהטוש) ואילו מקלחת הורים, אסלות כביסה ומטבח, יהיו מחוברים למאגר מי הגשם בחורף. חיבור דיפרנציאלי אפשרי רק בשיטת המחלקים וצנרת פקס, ולא בשיטת ה SP.
    עלות ההתקנה תלויה בתנאי המקום ובגודל הפרוייקט. בממוצע מדובר ב 3000 ₪.
    התקנה עצמית אפשרית ואף רצויה. עלות ממוצעת, לכן עשויה להגיע ל 18,000 ₪ לפני מע”מ, ללא מרכיב מי השתייה.

    כמה שנים נדרשות, כדי להחזיר את ההשקעה הרבה? הדבר תלוי בתעריפי המים, ההיטלים שיחולו, ובהוצאה במידה וקיימת על מי שתייה. האם נכון לבחון את ההחלטה בפרמטרים כלכליים בלבד או אולי זוהי החלטה ערכית, הלוקחת אחריות על האופן בו אנו מנצלים את משאבי הארץ למרות שזה לא משתלם?

    כתיבת תגובה