מחשבות על יזמות כדרך חיים



עשיתי רשיון נהיגה מאוחר – בגיל 22, באוניברסיטה. עד אז הסתכלתי בנשים נוהגות (האמת, לא יודעת למה רק בנשים) בעיקר בשכנה מסוימת שנהגה בסטיישן ארוך, בהערצה! היום אותה הערצה אינסופית ובלתי רציונלית, שמורה אצלי ליזמים – אנשים שבאומץ בוראים פיסת מציאות חדשה בעולם!

אז באותו עבר רחוק, דובי לימד אותי נהיגה, 40 שיעורים וטסט אחד הספיקו, יש טענות שהיה מפחיד לנסוע איתי בהתחלה, היום הנהיגה היא אינסטינקט, יש אנשים עבורם יזמות היא אינסטינקט , לא נס, לא מאמץ אינסופי אלא אופן הפעולה היום יומי שלהם בעולם.

לצערי אין “דובי” שמלמד יזמות למרות שיש גופים המתיימרים, בעיני הם מקנים את המידע לא את האינסטינקט. הדרך היחידה אם כן היא למידה מתוך התנסות, חיים על גבול התהום (כל אחד והתהום הפרטית שלו) התמדה ואמונה ביעוד הפנימי שמוליך אותי בדרך שיעדה לא ידוע.

מה אני? יזמת בתחום האקולוגי, בשבילי עצם האמירה היא שלב משמעותי בהתפתחותי כיזמת, כששאלו אותי בהתחלה מה אני עושה, אמרתי שאני מובטלת , אח”כ התקדמתי וההגדרה הסתובבה סביב…מנסה להקים מיזם בתחום… מה ההבדל בין “מנסה להקים” ל”מקימה”, בעיני ההבדל הוא תהומי כשאתה מנסה…זוהי בדיקה מתאים לך או לא מתאים לך, האם את מחויב? האם אתה נותן את כל מה שיש לך ועוד קצת? או שאתה שומר לך נתיב מילוט “מכובד”… ניסיתי, לא התאים…לא הצליח מי שמנסה שומר על טווח בטחון בינו לבין המיזם, מי שמתאהב מוותר על טווח הביטחון הזה וגם מי שמקים. מי שמקים יכול להיכשל מי שמנסה לא יכול.

האם אני עובדת בזה? האם העשייה מגדירה ביצוע עבודה או השכר מגדיר משהו כעבודה, אם כרגע אני לא משתכרת מזה אבל בעתיד אקצור את הפירות, האם אני עובדת בזה או שזה בחזקת תחביב עד שזה משולם, אם כך האם כל בעל מקצוע שמשולם בתום העבודה נניח יזם שקונה מגרש ובונה בתים למכירה בעצם עוסק בתחביב עד שהכסף מגיע? במה את עובדת – אני מקימה מיזם, פשש! לא להאמין שהגעתי עד הלום.

גיליתי שהצלחות בונות את תפיסת העצמי כיזם, בדרך להצלחה יש סוג של התרגלות לחיות עם הכשלון כתוצאה אפשרית שאינה גורעת מיופיו של הניסיון ליצור יש מאין מחלומות של שימוש חוזר בפסולת, המון צירופי מקרים ועבודה קשה הובילו לכנס Reuse – כהזדמנות עסקית, שהתרחש ב3 למרץ בפרדס חנה והצליח להעלות את תחום השימוש החוזר על סדר היום הציבורי.

אני מאמינה שמחשבה בוראת מציאות, “אני יזמית ירוקה” היא לא רק כותרת המעידה על בשלות נפשית מסויימת, היא גם כלי עבודה, אם אני יזמית ירוקה כנראה שאני יכולה להשלים את הפרוייקט כל שנשאר זה לפרק אותו לשלבים , משימות , לגייס משאבים להתקדם לאורך הגאנט עד שהמיזם יהפוך מתוכנית למציאות בשטח, אין ספק שהאלטרנטיבה ראיית המיזם כחלום שיתגשם או שלא נשמעת בדיונית הרבה יותר ויעילה הרבה פחות.

2 תגובות לפוסט "מחשבות על יזמות כדרך חיים"

  1. מאת חמוטל:

    יופי לראות את ההתפתחות, שיהיה לך בהצלחה!

  2. [...] שעוסק בליצור שינוי הייתה יכולה להיות התשובה המדויקת, יזמת אקולוגית, ניסחתי- בקיצור היה קשה לי לצאת מזה [...]

כתיבת תגובה