על האוקינוס כבר דיברנו?



לפעמים זה קצת מתיש לדאוג לכדור הארץ הזה, שלא יכול לדאוג לעצמו, להפחית צריכה – טוב זה קל, במיוחד למי שחייב לחסוך לא רק מתוך עקרונות ירוקים, לתקן, לשמשב, להעביר , לפרסם באגורה, להפריד נייר, פלסטיק, בקבוקים להחזרה, להעביר למחזור, לטעון בטריות, ללכת עם שקית רב פעמית לקניות, לנסוע באופניים (כמה שיותר) לחסוך במים (כן אחד החטאים שלי הוא- מקלחות ארוכות) לייבש את הגינה או לא בגלל השנה השחונה ותעריפי המים שעלו כל כך ועוד לא דיברנו על האוקינוס!

גליון אוקטובר 2010 של הנשיונל ג’אוגרפיק (בעברית) נפתח בתמונת השער והכיתוב “מרוקנים את האוקיינוס, לאן נעלמים כל הדגים?” על פי כתבת התחקיר המרתקת יש חכות רבות מדי בים, השילוב בין דייג בסירות תעשייתיות לכניסת ציי הדייג לאזורים לא מנוצלים, עלול לגרום לקריסת אוכלוסיית הדגים ברחבי העולם. הסתבר שיש “טביעת רגל ימית” שקילוגרם של טונה מייצג טביעת רגל גדולה פי מאה ממאה קילוגרם סרדינים, כיוון שהטונה הוא טורף על וכדי “לייצר” אותו נדרשו כ15,000 דגים קטנים בשנה.

למי שייך האוקיינוס? מעבר למים הטריטוריאליים של כל מדינה לאף אחד! זה אומר גם שאין שמורות טבע באוקיינוסים ושום דבר לא מונע לדוג את האוקינוס עד העצם. עוד פרטים על טביעת הרגל הימית של מדינות שונות ועל פרמידת המזון של האוקינוס באתר מיוחד שפיתו בנשיונל ג’אוגרפיק שמסביר את פרמידת המזון של האוקינוס וכולל את משמעות הבחירה בדג מסוים במונחי קיימות, תכולת אומגה 3 והרעלים שנוטים להצטבר בו כמו גם מחולל שמאפשר לבחור את הדגים אותם נאכל על פי שכלול של הקריטריונים הללו ובהתאם את השפעתנו כצרכנים על האוקיינוס. התחלתי לאכול סרדינים (עשירים בברזל) הילדים לא מוכנים להיפרד מהטונה.

ואם זה לא מספיק האוקיינוס הולך ומחמיץ – כלומר רמת החומציות של המים עולה, הים סופג את דו תחמוצת הפחמן שאנו משחררים לאוויר ובכך מקטין את אפקט החממה, הCO2 מתמוסס במים ויוצר חומצה פחמתית, לעלייה בחומציות הים השלכות רבות בין השאר היא עלולה לגרום להמסת השלד של קונכיות סרטנים ואלמוגים בקצב גבוה מהבניה שלו, האם זה קשור להרס שונית האלמוגים הבלוג המנטר את החמצת האוקיינוס טוען שכן, אולי רק בעתיד.
ביום שלישי הקרוב 29/3/2011 בשעה 20:00, יוקרן במסגרת אקולנוע בפרדס חנה הסרט סוגרים את הים (A sea Change). המתחקה אחר התופעה.

כתיבת תגובה