על זבל, אחריות אישית ועקרון המאמץ הסביר


photo:Sampsa Sulonen

נפש ממוצעת במדינת ישראל מייצרת 1.7 ק”ג פסולת ליום , לשם המחשה הפסולת של תושבי חולון ממלאת בכל שנה נפח השווה למגדל העגול במרכז עזריאלי, וזאת רק חולון.

תרבות היוצרת כל כך הרבה פסולת יוצרת לפחות שלוש בעיות:

א. צריכה מוגברת של אוצרות טבע, כדוגמא מאז 1960 הדרישה העולמית לעץ עלתה ב64% ובמקביל חמישית מיערות הגשם נכרתו.
ב. פליטת גזי חממה כל טון פסולת יכול לפלוט עד 3.5 טון פחמן דו חמצני
ג. בארץ צפופה כמו שלנו הולכות ומתכלות עתודות הקרקע להטמנה.

זה ישמע מוזר אבל לא תמיד ייצרנו כל כך הרבה פסולת!
ב-1975 שנה שבשבילי נמצאת בדור שלנו, נפח הפסולת של כל אחד מאתנו ליום עמד על 1.2 ק”ג לנפש, איך זה גדל כמעט ב50%?

בתקופה זו יותר מהכפלנו את כמות הפלסטיק שאנו משליכים כל יום מ93 גר’ לנפש ב1975 ל220 גר’ על פי  סקר הרכב הפסולת האחרון שנערך ב2005
הכפלנו גם את כמות הנייר והקרטון שעלתה מ192 גר’ לנפש ב1975 לכ-425 גר’ לנפש ליום ב2005.
ואילו כמות החומר האורגני ירדה במקצת מכ-768 לכ-663 גר’ לנפש ליום

יש לכך כמה הסברים:

צריכת מזון מעובד/מצונן/קפוא, בו אין מרכיב של פסולת אורגנית (הפסולת נשארה במפעל) לעומת זאת יש מרכיב של אריזה. על פי האומדנים לקראת יישום חוק האריזות, אריזות מהוות כ-20% מהפסולת הביתית.

צריכת משקאות מבוקבקים, בשנות ה-70 שתינו לימונדה ומאוחר יותר גם זיפ, אבקה שהייתה מורכבת מסוכר וחומרי טעם וריח ולחובבי התוסס היה סיפולוקס ותמציות, אף אחד לא חלם לקנות מים בבקבוקים, ואלכוהול נמכר בבקבוקים שהוחזרו לסופר.

חיתולים חד פעמיים – מהווים 5% מסך הפסולת כיום, אז האופציה לא הייתה קיימת היו חיתולי בד, סיכות בטחון והרבה אדום על הטוסיק.

סלים רב פעמיים, אז הם היו מפלסטיק קשיחים כאלו, עם הרבה חורים לאיורור, ואף אחד לא ליווה כל מכירה של מחק בשקית HDPE תואמת, שקית שאמנם קלת משקל אבל אין לה שום פתרון בעולם המחזור.

לא היו מחשבים אישיים, מכתבים נכתבו ביד על נייר שקוף כמעט, כדי שישקול פחות בדואר אויר, בבית ספר שכפלו דפים באמצעות סטנסילים שקדמו למכונות הצילום והדפיסו במכונות כתיבה שלא אפשרו את פעולות הcut ו-paste  המסמכים היו קצרים יותר ואף עץ לא הפך לדפים בעלי רצף אותיות חסר פשר שנפלט בטעות מהמחשב או למסמך של 100 עמודים עליו ירפרפו במשך 10 דקות.

גם היום יש מתאם בין המצב הכלכלי לכמות הזבל שאנו מייצרים, בסוף 2010 פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את דו”ח מספר 3 העוסק בפני החברה הישראלית, בפרק הסביבה נכתב “בשנת  2008,  כמות הפסולת לנפש באשכול חברתי- כלכלי 10 הייתה  4.3 ק”ג לנפש ליום, פי 5.4 – מכמות הפסולת לנפש באשכול חברתי-כלכלי 1 שעמדה על 0.8 ק”ג לנפש ליום”.

לקחת אחריות על הזבל שלנו!

בעיקר דרך הReduce אך גם דרך Reuse זה בדרך כלל יותר זול ויותר בריא, כרוך בפיתוח מודעות מסויימת וכן אני מזכירה לעצמי כל הזמן לא להיות פנטית ירוקה, כי גם להיות בן-אדם זה אקולוגי ובתכלס:
לקנות מזון לא מעובד, זה אקולוגי וגם בריא יותר וזול יותר, זה מה שאני אומרת לעצמי כשהיד נשלחת לשניצלים הללו בשלל צורות, “רק אם נתקע אומר הקול הפנימי”, “מה שיקרה תוך יומיים כשהילדים יגלו את הג’ירפות שהגיעו לפריזר” אומר הקול האחר. מחליטה להיות כמו אילת לטגן יותר שניצלים להקפיא, לבשל יותר.

לבחור במוצרים עם כמה שפחות אריזה להשתדל לקנות בתפזורת, מומחי קרבות הקוטג’ טוענים שבמוצרים העממיים זה זול ב20 עד 30%. לקנות בירה בבקבוקי חצי ליטר המיועדים למילוי חוזר, זול יותר לצרכן. לא פשוט לפתח מודעות גם לאריזה אפילו בארזים נפלה שלהבת בכנס האחרון של אדם טבע ודין אמנם היו כלים רב פעמיים אבל הקפה הסוכר והסוכרזית, היו בשקיות קטנות בנפח כפית (שזה הר של אריזה ופסולת).

חשוב לשתות! עדיף מים! עדיף שלא ייסעו כל הדרך מאיפהשהוא לפעמים אפילו מחו”ל מבוקבקים בפלסטיק שנותן ארומה ייחודית כשהבקבוק נמס לתוך המים באוטו הרותח, כל פתרון שמאפשר צריכת מי ברז עם או בלי סינון חוסך פסולת ושינוע, לפעמים זה לא בהכרח זול יותר, יש הגורסים שפילטרים יוצרים בעיות משלהם אבל אין ספק שבמונחי פסולת מדובר בפתרון סביבתי יותר.

כאמא לשני ילדים, אני מרגישה שחיתולים חד פעמיים הם באמת הטבה משמעותית לנו ולגורים גם יחד, מה שמשווק כחיתולים אקולוגיים או מתכלים לרוב לא מתכלה בערמת הקומפוסט הביתית וכמובן לא אם הוא נשלח להטמנה , לכן זוהי בחירה רלוונטית עבור תושבי 31 הרשויות בהן תהיה  הפרדה לשני זרמים. חיתולים רב פעמיים, אכן מחייבים שימוש ביותר מים אך חוסכים שטח הטמנה, מה עדיף לכאורה התשובה במחקרי מחזור חיי המוצר אם כי לפי מגזין wired התוצאות יוצאות פעם לכאן ופעם לכאן.

<לסיום מציעה לאמץ את עקרון המאמץ הסביר, אם בחצי מהחנויות אליהם נכנסנו לא לקחנו את השקית שהוצעה לנו, ובחצי מהביקורים בסופרמרקט זכרנו לקחת את סל הקניות הרב פעמי, הרי הקטנו את צריכת שקיות הניילון שלנו ב50%. עדיף רוב שמקצץ ב30% מצריכת הפלסטיק שלו מאשר חבורת קיצונים ירוקים שמצליחים לקצץ 90% מצריכת הפלסטיק ומציבים לכל האחרים מטרה שכמעט בלתי אפשרי לעמוד בה.

כתיבת תגובה