מי באמת ירוק ומי עובד עלינו?


בכל מקום בו מדברים על אקולוגיה וקיימות נשלף במוקדם או במאוחר נושא ההִתְיַרְקְקוּת (Greenwash), עוד מתקופת הג’ונגל אנו עסוקים בניסיון לקבוע מי בלהקה שלנו ומי שייך לאחרים. והם האחרים- באים לתבוע את הטריטוריה שלנו, כשמדובר בחברות הציפורניים והשיניים נעשות חדות במיוחד עד כדי תביעה ייצוגית בשם הצדק ההיסטורי וההגנה על גבולות הלהקה.
איפה עובר הגבול בין “עשייה ירוקה” שיכולה להשתכלל ולהתפתח, לניצול הצרכן שבוחר “ירוק” והאם הוא כל כך ברור? בכתבתו עובדים עלינו ישר בעיניים מצטט רז גודלניק את Terrachoice חברת ייעוץ שבנתה שיטה לסיווג התקשורת השיווקית ל- “ששת חטאי הגרינווש” החטא הנפוץ ביותר הוא “הטרייד – אוף הנסתר” הבלטה של תכונה ירוקה של המוצר, ללא התייחסות לתכונות אחרות לעיתים פחות ידידותיות לסביבה של המוצר. כלומר אם ציינת על נייר הטואלט שהוא עשוי מ80% נייר ממוחזר , אך לא התייחסת לכמות המים, האנרגיה והחומרים המלבינים בהם השתמשת הרי שחטאת בהתירקקות והמגנים על גבולות הלהקה יזעקו מייד גרינווש.

אני מאמינה אחרת, חברות חושבות צר, יש שיגידו ממוקד, לפעמים הושקע מאמץ אדיר והמון כסף כדי להגיע ל 80 האחוזים הממוחזרים המדוברים והאמת היא שכל תעשיית הנייר משתמשת בהמון מים שיוצאים מטונפים ומסריחים, בזה אין שום חדשות לטוב ולרע. ייתכן שהחברה שהשקיעה משאבים בהובלה בתכולת הנייר הממוחזר ,תמשיך ותשקיע בעתיד בהקטנת טביעת הרגל המימית שלה או במעבר לאנרגיה ממקורות מתחדשים.

בקיצור מכיוון שלעיתים קרובות ההבדל בין ההתירקקות לבין הצבת יעדים סביבתיים הוא בכוונה שבלב אין דרך מהימנה להבדיל בין השניים. אם נוקיע חברות שהשקיעו באמת במוצרים או שירותים סביבתיים יותר, אנו מפספסים את הכוח שיש לחברות אלה להפוך את ה”ירוק” לנחלת הכלל. מה יקרה אם ניתן למתירקקים לשווק לנו מראית עין אקולוגית ולא נחשוף אותם? האם יש רצף המוביל מהתירקקות היום לאזרחות ירוקה אמיתית בעתיד?

בספרו “השפעה, הפסיכולוגיה של השכנוע” קיאלדיני מתאר מחקר,שבדק האם אנשים שנתנו התחייבות ציבורית לבצע פעולה מסוימת יבצעו אותה בסבירות גבוהה יותר מאנשים שנתנו התחייבות פרטית לבצע פעולה זו – הפעולה הייתה חסכון באנרגיה, המקום איווה ארצות הברית והזמן תחילת החורף.

הניסוי פשוט: משקי בית שחיממו את ביתם בגז והסכימו להשתתף במחקר חולקו לשתי קבוצות ניסוי וקבוצת ביקורת, שתי קבוצות הניסוי קיבלו ביקור בית בן 20 דקות, בו הוסברה החשיבות של חסכון באנרגיה, כמו גם דרכים מעשיות בהן ניתן להשיג חסכון, בסוף התבקשו להתחייב לחסוך כמה שיותר, בקבוצת ההתחייבות הציבורית נאמר למשתתפים שכעבור חודש יפורסמו בעיתון תוצאות הניסוי בצרוף שמות המשתתפים.
לאחר חודש נבדקה צריכה הגז בפועל, כוונות טובות בקבוצת הניסוי בה לא נדרשה התחייבות ציבורית לא הניבו כל חסכון באנרגיה לעומת קבוצת הביקורת, לעומת זאת קבוצת ההתחייבות הפומבית צימצמה את צריכתה ב12.2%, לאחר חודש לכאורה נגמר הניסוי אך צריכת הגז בפועל נבדקה במהלך כל השנה שאחר כך, התוצאה מפתיעה לאחר שהפרסום לטוב ולרע כבר לא היה רלוונטי משקי הבית בקבוצת ההתחייבות הפומבית חסכו עוד יותר מאשר בחודש הראשון 15.5%. נראה שדחיפה חיצונית ל”מסלול הירוק” מתוך רצון לתדמית חיובית או פחד מפרסום שלילי יצרה מוטיבציה פנימית חזקה ואמיתית לגמרי. אותם התוצאות נתקבלו ממחקר שנערך בקיץ בחודש הראשון נחסכו 27.8% מחשבון החשמל ואילו אח”כ 41.6%.

אין מה לעשות כדי ליצור היפוך מגמה בהשפעה שלנו על הסביבה, חייבים את כולם ואף כמות של צדיקים בסדום לא תספיק, הגיע הזמן שנפסיק להגן על גבולות השבט ולדקדק בצחות השיח הירוק ונתחיל להכניס פנימה את כולם.

3 תגובות לפוסט "מי באמת ירוק ומי עובד עלינו?"

  1. הי
    אני מכיר את המילים דואר , משלוח, ידיעה , ועוד במקום המילה פוסט.
    מה דעתכם להשתמש במילה עברית?????
    תודה
    רון ארנולד

  2. מאת lili:

    היי רון,
    תודה על ההצעות, עד כמה שאני יודעת , פוסט היא יחידת המידע המצומצמת יותר של בלוג, כמו שכתבה היא תת היחידה של עיתון. האקדמיה ללשון העברית עדיין לא הציעה מילה תחליפית בעברית, כשזה יקרה מבטיחה לנסות לאמץ

  3. מאת ערן:

    אני מזדהה ביותר עם רוח הדברים, להמרות ואולי דווקא בגלל הציניות ששזורה במרקמים החברתיים וביחוד הכלכליים שסביבנו, ככ קל למצוא את הקוץ, ככ קשה לשקלל את המשקל האמיתי.. או אולי לא תמיד ככ קשה רק שצריך להשקיע זמן ומחשבה בכך ובטח לדמום לרגע וזה דורש מאמץ. אז לחיי מאמץ ורצון אמיתי ולחיי הכוונות הכנות באשר הן, והחיזוקים החיוביים כדרך פוריה לפחות כאחרות -ובטח תואמת יותר את הרוח הטובה -להשגת מטרותינו גם האידאולוגיות ביותר…

כתיבת תגובה