הזדמנות אחרונה לגינת הקיץ!

 

לוביה ונביטות אחרות בגינת הקיץ

גינת הקיץ נבטה

כמו שאמרו במעגל שהתקיים במפגש החלפת זרעי דרור, הכי חשוב זה לזרוע בזמן וגם שהזרעים יהיו איכותיים. ביולי ואוגוסט כבר אי אפשר לזרוע, חודשים קשים לגידול, כל צמח שלא השיג גודל קריטי, נתקע באיזה מאבק מול היובש והחום שלא מאפשר לו לשגשג, אז עכשיו כשעוד יש עננים רחומים, לא לדחות למחר פשוט לזרוע!

מה לזרוע?
הכי פשוט וקל, ירוקים למיניהם תמיד מצליחים, הרבה יותר בחורף אבל גם בקיץ, כשהשמש גורמת להם “לזנק למעלה” ולפתח פרחים ואז העלים הופכים למרים, כדאי, להצל קצת על הערוגה וגם לקטום את הפרחים.

חסה – לגדל חסות בקיץ זה באמת אתגר, למרות שיצרני הזרעים טוענים שניתן לזרוע כל השנה כל השאר פוגשים חסות מרות ששואפות לגובה, לפרוח ולעשות זרעים, אני מגדלת עלים שקיבלתי במפגש שהוגדרו כחסת קיץ, גם חסה ערבית יכולה להצליח לפחות בתחילת הקיץ הזנים המסולסלים והאדומים לפחות אצלי לא הצליחו. יש תיאוריה כי החלב המריר נוכח בחסה רק במהלך היום ולכן מומלץ לחתוך אותה מוקדם בבוקר או בלילה, עדיין לא ניסיתי.

רוקט, מנגולד, פטרוזיליה, כוסברה- הזדמנות אחרונה לזרוע , ההצלחה תלויה מאוד במזג האויר שיהיה בשבועיים הקרובים, חוץ מהמנגולד את כולם צריך לזרוע בשורה צפופה אחרת לא גדל מספיק, הרוקט נובט ומציץ הרבה יותר מהר מהכוסברה אז אל תתייאשו ממנה מהר מידי.

ריחן (בזיליקום) – מלך עשבי התיבול של הקיץ, היישר לתוך פסטה, סלטים ופסטו בייתי, בנוסף בזיליקום הוא אחד מהצמחים המגינים, במיוחד הוא משפיע לטובה על עגבנייה, ריחו דוחה זבובים וטריפסים טפיליים הפוגעים בפרי העגבנייה, הוא משפר את גדילת הצמח וגם את טעם הפרי.

תרד ניו זילאנדי – הוא אחד הקשוחים, אצלנו בגינה הוא כבר די עצמאי, צץ לו בכל מקום אם צריך או לא צריך, גם בתנאי השקייה קשים. נכון לרוב לא כל כך ברור לי מה לעשות איתו , אז עלים צעירים מסופחים לסלט והשאר כבר מצריך פתרון יצירתי. יוצר סינרגיה בערוגה עם עגבנייה, שעועית (או לוביה) ותות-שדה.

לוביה – הסטארטאפ של גינת הקיץ, מי שאין לו שישיג מהר, צומחת במהירות, במיוחד אם יש לה על מה לטפס, מגיעה לגובה של 2-3 מטרים, אפשר לזרוע אפילו ביולי – בתחילת העונה הילדים “צדים” את התרמילים הירוקים למטרות נשנוש, אח”כ נשאר מספיק גם לסלט ובסוף יש כזה שפע שאפשר לעשות תבשילים למשפחה המורחבת. יש המון זנים כדאי לגדל את זה שטעים גם טרי ולא רק מבושל. קטנייה ולכן מעשירה את הקרקע בחנקן, רגישה לכנימות באיזה שהוא שלב בקיץ מתכסה בגדודים של המזיקים המגעילים הללו ואז אני מתחילה להתפלל לפרת משה רבנו, גם כשאני קטנת אמונה היא תמיד מגיעה, והופכת תוך כמה ימים לעשרות זוגות של מושיות מזדווגות ותוך שבוע נעלמות הכנימות ובא ללוביה גואל.

קישוא – האהוב עלי מכל הדלועים, 2-3 שיחים מספיקים כדי לפוצץ את המשפחה בקישואים והייתה שנה שגם השכנים כבר לא יכלו לראות את הירק הזה. מצריך האבקה, בהתחלה הייתי עסוקה בלגגל את המזיק המסתורי שגורם לקישואים להרקב, מצאתי כי השחלה של צמח הנקבה מתפתחת אבל אם לא הופרתה הקישוא הקטן מתחיל להרקב, אז צריך לצאת מוקדם בבוקר כשהפרחים פתוחים לעזור לחרקים, לעשות דיגידיגי לפרח זכר (זה עם הגבעול הדק) ואח”כ לנקבה (זה שפורח על התחלה של קישוא) והסוף לקישואים הנרקבים.

מלפפון – גם הוא מאותגר מבחינת הפרייה, לפעמים רואים המון פרחים ורק מעטים מהם הופכים לפרי, שמעתי שהמתקדמים מאביקים גם את המלפפונים אני עדיין לא שם, כדאי אולי לשלב עם פרחים שמושכים חרקים. מלפפון גם צריך משהו לטפס עליו כדי להניב פרי רב. עוד לא יצא לי להגיע למצב שהיה מספיק מלפפונים מהגינה.

דלעת – המקצוענים צחקו על הדלעת שזה לזרוע ולברוח, הצמח גדל ומתפשט בקצב בלתי נתפס, לכן אני משתדלת לזרוע את הדלעת בקצה הערוגה המוגבהת ולכוון אותה לשטחים שמחוץ לערוגה, שלמה אילן ממליץ לגדל אותה לרגלי ערמת הקומפוסט, למשוך את הגבעולים מעל הערימה כך שהעלים יצלו על הקומפוסט.

חשוב גם להודות במה שלא הצליח לפחות לי, בראש רשימת התסכולים עגבניות, או שאין כל כך פירות או שיש פירות והם נשארים ירוקים, או שהם מאדימים ומתפוצצים בטרם עת (אמרו לי שהייתי צריכה להצל זה החמסין) או שהן סתם לא טעימות. אח”כ אבטיח ומלון, גם אם יצא טעים (לפעמים זה אפילו לא טעים) האבטיח הקטן ושני המלונים שהניבה הגינה אינם במתאם לתצרוכת שלנו ואני שואלת את עצמי האם המאמץ כדאי? תירס ,פלפל, גזר, כרובית וכרוב , כל אחד עם הסיפור שלו אבל כל אלה הם גם גידולי קיץ מצויינים. מקשרת לטבלת מה זורעים מתי מפורטת.

צמחים שומרים – טגטס, וציפורן חתול, דוחים נמטודות, פטריות, חיידקים וחרקים מזיקים לסביבה. ולכן שום ערוגת ירקות לא שלמה בלעדיהם
אחרי הנביטה לחפות את הערוגה, להשקות בטפטוף 10 דקות כל בוקר וכל השאר כבר נעשה באופן מופלא מעצמו, תענוג.

כתיבת תגובה