ספריית הפאזלים כניסוי חברתי – סיכום (ביניים?)

במהלך שנת הלימודים הקודמת קיימתי ניסוי, בשיתוף חפצים, ניסוי צנוע, קהילתי, “ספריית הפאזלים”, פעם בחודש נפגשנו, הרכבנו ביחד פאזלים, הילדים השתכרו מההיצע והאנרגיה הפעלתנית, המבוגרים גילו מחדש את חדוות הפאזלים או פשוט נהנו מזה שהילד עסוק. חובבי הפאזלים שעשו מנוי השאילו פאזל הביתה וכעבור חודש החליפוהו בחדש. כך זה נראה דרך עיניה של אסנת עופר (אמא טבע).

זה התחיל משילוב של הצורך להשביע את התיאבון לפאזלים חדשים של אביב בני אז בן ה-5, ומהשאיפה ליצור צרכנות אחרת, צרכנות שמשתמשת יותר אך קונה ומייצרת פחות קיוויתי שפאזלים מעוררים פחות רגש מספרים, הם פחות אישיים מבגדים בקיצור הרגשתי שהם חומר מצוין לניסוי קהילתי בשיתוף. המודל העסקי, אם אפשר לקרוא לו כך של הספרייה היה שזכות שימוש שנתית עולה 60 ₪ אבל תרומת פאזלים יד שנייה מורידה את העלות כך שספריית הפאזלים טפחה והלכה ובסוף האתגר המרכזי היה איך משנעים את כל הפאזלים בשתי נגלות מקסימום.

אז מה בעצם השאלות שאיתן יצאתי לדרך ולאן היא הובילה אותי:

השאלה הראשונה התייחסה לשמירה על רכוש משותף, בכל מערכת של שיתוף חפצים יש מרכיב של שימוש אינטנסיבי בחומר כשמדובר בפאזלים הסוגיה המרכזית היא אבדן חלקים, נבואות הזעם התחלקו לשתיים האחת אי רצון להשתמש בפאזל שחסרים בו חלקים והשנייה פחיתה מהירה של מספרם. במציאות הסתבר שכשכתוב על אריזת הפאזל כמה חלקים בדיוק חסרים ולעיתים אפילו מסומן איפה, נוצרת תרבות של שמירה וטיפוח הרכוש המשותף ,כמו כן מנוטרל אלמנט אי הודאות בהרכבת הפאזל. אנשים תרמו אקטיבית, הדביקו אריזות שהחלו להתפרק ובמקרה המפתיע ביותר קיבלתי דיווח כי בפאזל 2000 החלקים שהושאל היו חסרים רק 3 חלקים (בניגוד ל20 שהערכתי ורשמתי על האריזה) ושאחד מהם כבר לא חסר כי המרכיב אלתר לנו חתיכת שמיים. נכון היו גם מקרים אחרים, אבל הרוב הוקיר את המיזם ושאף לתרום לו בדרכו.

השאלה השנייה עסקה בביקוש למיזם מסוג זה, כולנו עסוקים במרוץ החיים, בהסעות לחוגים, בסידורי המשמורת ובניסיון להספיק עוד מייל אחד (ועוד אחד) תוך כדי אחה”צ, תמיד פשוט יותר לקנות! האם נקדיש את הזמן הנדרש להיות חלק מקהילה משתפת? הבנתי כי מילת המפתח היא קהילה, יצא לי לפתוח מפגש של ספריית הפאזלים באותו שבוע בת”א ובפרדס חנה. בת”א זכיתי לתת לילדי דוגמא להתמודדות עם כשלון, אף אחד לא בא! אפילו מי שהשאיל פאזל במפגש הקודם לא הופיע זה היה מסר חד משמעי וכואב מהיקום, בפרדס חנה היה מפוצץ אי אפשר היה למצוא חתיכת רצפה פנויה שלא לדבר על שולחן והאגו שלי גירד את עצמו מהרצפה. בעיני המפתח להבדל הוא קהילה – בתל אביב לא השכלתי להתחבר לקהילה קיימת, בית ספר, גן , שכונה, מועדון גיל הזהב, כשנוצר “ביחד” נעים אנשים יבואו להיות חלק ממנו ובפרדס חנה זה פשוט קיים,היו אנשים שעשו להם מנהג להשאיל כל חודש פאזל גדול, באופן שאינו תלוי ברשת החברתית , אבל בשביל רובנו ההשתלבות חסרת המאמץ בקבוצת אנשים כלבבנו היא האטרקציה.

השאלה האחרונה עסקה בקיימות כלכלית, ספריית פאזלים דורשת השקעת זמן, בשיווק המפגש לפני (למרות שכיום יש גם רשימת דיוור מכובדת ) בארגון ותפעול המפגש ואחרון חביב בבדיקת הפאזלים, הערכת מצב הפאזלים שנתרמו, סידור הפאזלים שעבדו במפגש ושליית חלקי הדלמטי מפאזל פו הדוב. בין 10 ל-20 שעות בחודש, אין דרך שבה ההכנסה מהספרייה עצמה תכסה את השקעת הזמן הזו גם לפי שכר מינימום, אם זאת אני רואה עתיד בקיום הספרייה (או כל צורה של מפגשי שיתוף חפצים) ע”י עסק שעבורו יש סינרגיה בין פעילותו והשרות הניתן לקהילה, מסעדה המקיימת מפגש ספרייה חודשי , תיחשף לקהל חדש, בצורה דומה זה יהווה שיווק אורגני עבור חנויות תחביב, יד שנייה, בגדי וצעצועי ילדים. במונחי עלות תועלת זה זול ואפקטיבי הרבה יותר מפרסום. מפגש פאזלים גם יכול לתרום ואף להוות אטרקציה מרכזית במפגש קהילה שממילא מתקיים, בית אבות יכול להציע את זה כערב סבים ונכדים, מתנ”ס כחלק מספרייה פעילה וכ”ו.

לאן פנינו – אני אישית שקועה עד מעל האוזניים בהקמת ReuseMe פלטפורמה אינטרנטית לצריכה שיתופית, הספרייה לא מתקיימת כרגע ואני עדיין מקבלת מיילים השואלים מתי יתקיימו המפגשים. צרו קשר, לילי

3 תגובות לפוסט "ספריית הפאזלים כניסוי חברתי – סיכום (ביניים?)"

  1. מאת עמירה:

    יש לי פזלים שאני יכולה לתרום של 300 חלקים אתם רוצים?

  2. מאת רו:

    רעיון נהדר! גם מתווה דרך ליוזמות נוספות. כל הכבוד.

    האם ניתן לצלם ולשמור במחשב את הפאזל לפני הכנסתו למאגר – ואז יקל לשחזר חלקים שיעלמו ?

  3. מאת lili:

    נשמח, 300 חלקים זה גודל שאין ממנו הרבה והוא בדיוק בתפר בין ילדים שוחרי פאזלים , למבוגרים שמחפשים משהו קל של שעה, בקיצור גודל אידיאלי אז שוב תודה, נתאם העברת הפאזל דרך הדוא”ל

כתיבת תגובה