לשכור או לקנות? – על המחיר הסמוי

yardsales , Greg Ruffing

“מי ירצה לשכור ספר ב20 ₪ אם במבצעים של צומת ספרים מוכרים חדש ב4 במאה?”, משפט קצר שנשען על שלוש אקסיומות המאפיינות את תרבות השופינג של המאה ה-20:
א. עדיף לקנות – החברה שלנו מקדשת את הרכוש ורכוש זה משהו שקנית ועכשיו הוא שלך!
ב. לשכור חייב להיות זול משמעותית מלקנות – כמו שלשכור דירה או רכב הרבה יותר זול מלקנות אותו ברור, לא?
ג. עדיף חדש – “חדש” תמיד נשמע עדיף ממשומש גם כשמדובר בכלי נגינה בו השימוש והתייצבות החומרים מקבע ומשביח את הצליל.

אם אפשר, עדיף לקנות!
נניח לצורך הדוגמא שמחיר הספר במסלול ההשכרה זהה למסלול הקנייה, והשימוש בשני המקרים הוא חד פעמי, לכאורה עסקת הקנייה טובה יותר, הספר נשאר אצלי כרכוש! בחברה מסחרית ההשקפה שונה שם נכס שאינו אמצעי יצור יחשב למלאי. מלאי הוא תמיד הוצאה יש לו עלויות אחסנה, תחזוקה וטיפול, בחיינו הפרטיים אנו נוטים להתעלם מעלויות אלה!

החפצים שלנו תופסים חלק נכבד משטחי המחייה בבית והשטחים הללו הולכים ומתייקרים, מחירי הנדל”ן עולים והתשלומים החודשיים למשכנתא ולארנונה גדלים. בארה”ב מאז שנות ה50 שטח הבית גדל פי 2.5 ועומד כיום על 226 מ”ר, 75% מהמוסכים משמשים לאחסון חפצים אבל זה לא מספיק, אחת מכל עשר משפחות משלמת על שטח אחסון נוסף מרוחק מהבית, במקרה זה שכר הדירה של החפצים הופך להוצאה ממשית. הניסיון לימד אותי שמה שנראה כהזוי ואמריקאי מגיע מהר יותר ממה שחשבנו לארצנו הקטנה – בעשור האחרון גדל שטח הדירות בישראל ב30% ל172 מ”ר וחברינו התל-אביבים אכן שוכרים מחסן.

נניח שחפצים שאינם נמצאים בשימוש שותף תופסים רק 10% כלומר 17 מטר מהדירה הממוצעת, כמה אנו משלמים על קיומם הפסיבי בחיינו? בהנחה שמחיר מטר רבוע בתל-אביב מתקרב ל10,000$ ועלות הארנונה השנתית על אותו המטר ל100 ₪ לשנה. אנו משקיעים כ170,000$ ברכישת שטח המחייה של החפצים אותם אנו מאחסנים, ועוד 1700 ₪ בשנה בארנונה שלהם, נכון המחיר יורד ככל שמתרחקים מאזורי הביקוש אבל העיקרון מתקיים בכל מקום, אחסון חפצים עולה לנו כסף!

מרבה נכסים מרבה דאגה – עכשיו זה הוכח!
עלות נוספת היא עלות הטיפול והתחזוקה, קניתי את הספר, ההוא בארבע במאה ועכשיו הוא שלי, אפילו מצאתי לו מקום על המדף, זה השלב שבו הוא מתחיל להתמלא באבק, גם אם לעולם לא נשתמש בו שוב נצטרך מידי פעם לטפוח ולנקות ולא קרדיות האבק תגענה לפיצוץ אוכלוסין. כמובן שכשמדובר במיליארדי חתיכות הפלסטיק המרכיבות את אוסף הצעצועים האקלקטי של הילדים, השואפות כל הזמן למקום הנמוך ביותר בבית (הרצפה), התחזוקה ובעיקר הזמן המושקע בסידור גבוהים בסדרי גודל.

הסתבר שהמחיר שאנו משלמים על ריבוי הנכסים והבלגן שנוצר בבית אינו מסתכם רק בזמן המושקע בטיפול בתחזוקה, במחקר אנתרופולוגי בו תיעדו חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה, את היום יום בביתן של 32 משפחות אמריקאיות מהמעמד הבינוני, התגלה שאצל נשים שדיברו על הבלגן והצורך לסדר, נמצאו רמות גבוהות יותר של קורטיזול ההורמון האחראי על לחץ ודכאון בשעות הערב.

פול גרהאם מסכם זאת באופן נפלא: “מחיר הקניה הוא רק ההתחלה. אתה תצטרך לחשוב על החפצים הללו שנים רבות , אולי במשך כל חייך. כל רכוש לוקח ממך אנרגיה, יש דברים שנותנים יותר אנרגיה ממה שהם לוקחים, אלה הדברים היחידים ששווים בעלות” ועוד בפוסט הנפלא שלו על Stuff

עוד על שינוי הפרדיגמות וכלכלת ההשכרה בפוסט על צריכה שיתופית, מי שמעוניין לקבל את הפוסט הבא שיצלול לעומק שתי האקסיומות הבאות “לשכור חייב להיות זול משמעותית מלקנות” ו”עדיף חדש” מוזמן להרשם לקבלת עדכונים והכי חשוב מוזמנים לשיתופייה קהילת הצריכה השיתופית בפייסבוק

תגים:

3 תגובות לפוסט "לשכור או לקנות? – על המחיר הסמוי"

  1. מאת טלי אבישי-ארבל:

    בעקרון אני בהחלט מסכימה – מרבה נכסים מרבה כאב-ראש, שלא לדבר על בזבוז מרחב יקר. אולם, כאשר מדובר בספרים, אני מעדיפה לקנות ולמכור – כי זה משאיר בידי את ההחלטה אם אני רוצה לשמור את הספר לקריאה חוזרת. לאור העובדה ש-90% מהקריאה שלי היא חוזרת, זה בהחלט שיקול. עם זאת, אני מחכה כבר לעבור ליל הסדר, שאחריו אני מתחילה לעבור ארון ארון ולנפות… בתקווה שמה שיותר יתנפה לכוון מסירה או מכירה.

  2. מאת רבקה:

    איך לא חשבנו על זה קודם!!!

  3. מאת מורין:

    פוסט נכון וחשוב בעידן הצרכני והבזבזני שלנו, אבל הפריעה לי הדמגוגיה בדוגמה. אמנם הגודל הממוצע של יחידת מגורים חדשה בארץ בשנים האחרונות הוא כ 170 מ”ר, אבל זה בעיקר בגלל שמדינת ישראל מעדיפה לסבסד ולאשר וילות בזבזניות.
    בת”א אנשים לפעמים שוכרים מחסן כי הם גרים בדירת 50-60 מ”ר שזה הגודל הממוצע במרכז העיר. גם 70 מ”ר + 6 מ”ר (גודל מחסן לפי התב”עות השונות) לא מגיע קרוב אפילו לגדלים המופרכים של הבתים שאנשים בונים על קרקעות זולות בסוף העולם שמאלה (אולי צורת המגורים הכי בזבזנית האפשרית בכל המובנים).

    בתל-אביב, ובעיר בכלל, גם יש הרבה אנשים מסביב כך שהרבה יותר קל לקיים מערך שיתופי.

כתיבת תגובה