לסדר את כל הבאטמנים בשורה ולשלחם לחופשי

DSC00376אני מקריאה לילדי את תום סויר, ביחד אנחנו חווים עולם בו חתיכת זכוכית כחולה, סליל חוט או מסמר מעוקם הופכים למשחקים אולטימטיביים, נזכרת בילד בהודו דוהר בעקבות חישור אותו הוא מגלגל בעזרת מקל, ואת הצעצועים של ילדי סנטה קתרינה, מכונית מחוטי ברזל וגלגלי קופסאות שימורים חלודות. הלב משתוקק שגם ילדי ימריאו על כנפי הדימיון – ויארגו עולם קסום סביב כל חפץ שנופל לידיהם…
המציאות של רוב ילדי הארצות המפותחות הפוכה, 3.1% מילדי העולם (המתגוררים בארה”ב) אחראים ל40% מהצעצועים הנרכשים כל שנה. בממוצע בבית משפחה (עם ילדים צעירים) מהמעמד הבינוני בארה”ב מפוזרים או מוצגים 139 צעצועים ברחבי הבית (אלו הם ממצאי מחקר אנתרופולוגי שבוצע ע”י J.E. Arnold A.P. Graesch וחוקרים נוספים מאוניברסיטת UCLA) לפי אותו מחקר, ניהול נפח החפצים, מהווה משימה כה תובענית שבבתים רבים היא אחראית לעליה ברמת הורמוני הלחץ שנמדדו אצל האמהות.

שפע שקשה להכיל
גם בחוויה שלי הצעצועים שואפים תמידית לאי-סדר, רוב הזמן קשה לדרוך על הרצפה בחדר של הילדים בלי להיפצע ו/או לרסק צעצוע, חפצי הילדים פולשים לשאר חלקי הבית ניתן לפגוש אותם על שולחן המטבח או הרצפה כאיים של התעסקות רגעית שננטשה, גיליתי שבבית שלנו נמצאים ברגע זה 81 כלי רכב שונים , 42 משחקי קופסא, בובות, תחפושות, לגו, ערכות יצירה כמה מאות פריטים! כמה משחקים יש בבית משפחה שפחות מאותגרת במקומות אחסון ומטר רבוע?

בשיטפון החפצים הזה ילדינו, לא מכירים/זוכרים את הצעצועים שיש להם, כשהם מאבדים משהו הם מתייאשים מראש מלמצוא אותו ואולי גם לא כל כך יודעים לחפש, הם לא לקוחים חלק במאמץ לשמר ולתחזק את הצעצועים, ערכה שלמה תוגדר כמקולקלת על בסיס זיז אחד שנשבר, השאלה איך לתקן? אינה עולה על הפרק, בהשלכת החפץ יש משהו משחרר, לפני שנתיים מצאתי בפח שטר של 50 ₪ שבני הצעיר קיבל כדמי חנוכה, הוא לא ידע מה לעשות איתו וכך פתר את הבעיה.

בחשבון פשוט אין דרך להתייחס לכל הצעצועים הללו, אם משחק קופסא ממוצע נמשך 20 דקות (ואני לא מדברת על מונופול) סיבוב אחד על 42 משחקי קופסא מצריך 14 שעות נטו, בהנחה שלאחר החוגים ושיעורי הבית נותרת כל יום שעה בממוצע למשחק מדובר בשבועיים רק במשחקי הקופסא. כמה זמן נדרש כדי להקדיש 2 דקות בלבד לכל אחד מ81 כלי הרכב, הרבה יותר מהזמן הזמין למשחק רציף כל יום.

אסטרטגיית ההתמודדות שהתפתחה מול השפע המתיש, כמה צעצועים בודדים זוכים ליחס מועדף הם ממוקמים ליד המיטה, או אפילו במידת האפשר מתחת לכרית, הם זוכים למשחק אינטנסיבי, מהווים נושא לשיחה עם חברים, השאר נמצאים ברקע. מחוץ לעולם הצעצועים האהובים קיים יקום הצעצועים שעדיין נמצאים בחנות, הלב רוצה זבלונים (יש ציניות אין סופית בעיני במשחק הזה) גולות, עוד לגו, עוד פליימוביל, עוד..וילדינו אלו המנג’סים ואלו שלא מודעים כל כך למה שאין להם, שיש לחברים , שיש בחנות…

גני ילדים ללא צעצועים
ב1992 נערך בגרמניה ניסוי, המטרה הייתה פיתוח כישורי חיים אצל ילדים בגיל הגן, ההנחה הייתה ששפע הצעצועים אינו מונע ואף מקדם שעמום ושסילוק הצעצועים לתקופה מוגבלת של 3 חודשים יצור מקום רב לדמיון יצירתיות ואף יגביר היכרות עצמית ובטחון עצמי, ישפר את התקשורת וההבנה בין הילדים ויאפשר לילדים לצבור ניסיון בתכנון משימות הבנת הבעיות ופתרונן. לא רק המשחקים יצאו לחופשה לשלושה חודשים , הצוות קיבל על עצמו תפקיד מתבונן במקום מפעיל של הילדים.
התוצאות לא איחרו לבוא-

ללא צעצועים הילדים תיקשרו יותר זה עם זה, גם הילדים הביישנים השמיעו את קולם הרבה יותר
ללא צעצועים נרשמה עליה ביצירתיות ובחשיבה הביקורתית, ילדים פיתחו פרוייקטים משלהם ומצאו פתרונות לבעיות שהגדירו בעצמם, יכולת ההתמודדות עם תסכול השתפרה ונצברו חוויות הצלחה.
ללא צעצועים, החברים לגן זכו לכל תשומת הלב, ילדים שיחקו בקבוצות גדולות יותר בהן השתתפו בנים ובנות.
גם אם נמנע משיטות גרמניות כל כך האינטואיציה והפנג שווי , גורסים שצריך להוריד את עומס החפצים בחיינו וזה כולל גם את שטפון הצעצועים איתו מתמודדים הילדים,

הדרך בה בחרנו להתמודד עם האתגר, כחלק מההתכוונות לפסח ו”ניקיון” התגלתה כתובענית, קסומה, מפתיעה ומשמעותית ברמות בלתי צפויות ממנה צמח פרוייקט WePlay.

עוד על המחיר הסמוי של עודף החפצים בחיינו בפוסט “לשכור או לקנות?” ועל הפתרונות החדשניים בתחומי הצרכנות ששומרים עלינו ועל הסביבה בקהילת השיתופייה בפייסבוק מוזמנים להצטרף!

תגים: ,

כתיבת תגובה