להתיידד עם עולם ה”שיווק”

eye of the fireכמה מחברי הטובים מפנטזים שיבוא מישהו שישווק את מה שהם עושים, אבל הם עסק קטן או סטארט אפ שזה אך בקע וזה לא כל כך מציאותי, הפוסט הזה נכתב בהשראתם, גם לי זה מאוד לא פשוט לעמוד מול העולם ולומר “זו אני, זה מה שאני יוצרת, אלו האמונות שלי, רוצה את זה?” לעיתים זה מרגיש כמו לקפוץ לבריכה של היהודיה – פרשנות לטובת מי שלא שותף לעולם הדימויים של הדור שלי לקפוץ מגובה 8 מטר (מפחיד לאללה) לבריכה של מים קפואים (שוק פיזי) בקיצור עמוק בליבנו כולנו מאותגרי שיווק.

אנו מתעבים שיווק משתי סיבות טובות:
הסיבה הראשונה נעוצה בתרבות בה גדלנו, הרחק ביפן הפאודלית הסוחרים מוקמו בתחתית הסולם המעמדי מתחת ללוחמים לאיכרים ולאומנים הם נתפסו כחלק לא יצרני של החברה החי מיגיע כפיהם של האחרים. מאות שנים אח”כ גישה דומה התבטאה בהכרזה כי יזמים הם טפילים על החברה הסובייטית, אנחנו גדלנו בתחושה כי מכירה היא במקרה הטוב מניפולציה ולעיתים קרובות סוג של רמאות שפסגתה: למכור קרח לאסקימואים. ברמה האישית אנו מרגישים שמי שמשווק לנו שולל מאיתנו את מהותנו האנושית ומתייחס אלינו כאובייקט עסקי, ואנחנו לא אוהבים את זה.
עם זאת אנשים ששיכללו את הסביבה שלנו באופן משמעותי, מאדיסון ועד סטיב ג’ובס ולארי פייג‘ זכו למעמד של גיבורי על- כשמשווקים לנו משהו שעושה לנו טוב, אנחנו מחזירים אהבה.

הסיבה השנייה , שייכת לחלק ששומר עלינו “מוח הלטאה” המוח הקדמון שלנו זה שאחראי לתחושות הבטן והאינסטיקטים שלנו, ויודע שכשאנחנו חושפים את עצמנו, אומרים “זה אני, זו היצירה שלי – רוצה את זה?” זה רק עניין של זמן עד שנחווה דחייה , אכזבה , חוסר אמפטיה וזה יכאב!!! והדרך הבטוחה ביותר להרחיק אותנו מהכאב היא לחסום אותנו ולא לאפשר לנו לצאת לדרך הזו שמתחילה בחשיפה.

הטכנולוגיה לא תציל!:
לשלוח מייל זה קל, עדיף לקבוצות…גדולות! מקסימום לא ישיבו לנו ואז נוכל להתנחם בסטטיסטיקות האומללות שיש למדיום ולהגיד שאנחנו לא שונים מאחרים, שהרי אחוזי התגובה בכל תחום עומדים מתחת ל5%, והשימוש בטאבים של הג’ימייל רק יוריד אותם עוד ועוד.
גם הפייסבוק כבר הפסיק להיות כלי שיווקי מלהיב, ברגע שאנחנו עוברים את קו ה300 “חברים” וזה קרה אפילו לי עם הותק, אנחנו מתחילים להיות מופגזים, בהזמנות לארועים, רשימות ארוכות כאורך הגלות של ימי הולדת, קשקשת אין סופית שמתרחשת בקבוצות בהן אנחנו חברים ומידי פעם גם הודעה אישית שאנחנו מגלים במקרה הטוב אחרי שלושה ימים בגלל המבול הזה. תקימו ארוע בקלות, בקליק! תזמינו את מאות החברים שלכם והם גם יתמכו בכם ויעזרו לכם לא להרגיש לבד ברשימת מי שמתכוון להגיע, כשהארוע יתקיים לא יהיה שום קשר בין הנוכחות הוירטואלית לאמיתית ואכן יש קשר רופף בלבד בין תמיכה רגשית להצבעה ברגליים.

לדעתי אין ברירה אלא להסתכל למפלצת בעיניים לקחת נשימה ולצעוד לתוך האש…

שיווק כמתנה לעולם
אף אסקימאי לא היה קונה ממני קרח, גם אם הייתי מוכרת אותו ערומה (בטמפרטורות של הקוטב זה סוג של אטרקציה). סביר להניח שהייתי גוועת מרעב גם אם הייתי מוכרת מצרכי יסוד, אם לא היה לי משהו ייחודי להעניק לעולם היו קונים את זה ממישהו יותר תקשורתי…נחמד…יפה. לעומת זאת כשאני פוגשת מטפל ברכיבה שיודע בדיוק מה הוא עושה (אחרי יותר מעשור של יצירת קסם בין אנשים וסוסים), מישהיא שמבינה את רצפת האגן שלי כמו שאף אחד לא הבין אותה בחיים, או את האישה היחידה בארץ (אולי בעולם) שיכולה לגרום למבוגרים מלאי חשיבות עצמית לשחק כל למידה שנדרשת להם ו/או ללמוד את חדוות המשחק, אני מתמלאת בהערצה ושואלת את עצמי איך זה שהעולם לא עומד אצלם בתור! כשיש לך מתנה להעניק לעולם אני מאמינה שהשיווק הוא סוג של חובה מוסרית, אם מישהו היה ממציא תרופה לאיידס ולא היה משווק אותה בעיני זה פשע!, אף חולה איידס שפוי לא היה רואה בו פחות מגיבור על, מי שאינו חולה באיידס יכול להתייחס אליו בביטול או באגרסיביות עד מחר הוא לא רלוונטי!

היצירה שלי – קבוצת כתיבה שיווקית
מצאתי את עצמי עוזרת לאנשים שאני מעריכה לשפץ את הטקסטים השיווקיים שלהם. אהבתי את זה, גיליתי שבמקום להתייגע באספקת דגים , אני מארגנת לי חבורת דייגים לחלוק איתם את השקיעה בים. גיליתי את הכוח של הקבוצה שנפגשת כל שבוע במפגשי קריפטון והפכתי למכורה ללמידה שיתופית.

החלטתי למסד ולבנות לזה מודל כלכלי אז -
פעם בשבוע ביום ד’ ב20:30 יתקיים מהחודש הבא מעגל כתיבה שיווקית עד 5 אנשים כל אחד יקבל חצי שעה של תהילה, בה הוא יחלוק את מה שהוא כתב, והקבוצה (ואני) תעזור לו לשפר את זה. עלות 250 ש”ח לחודש.

יש שישתמשו בזה פשוט בשביל ליצור לעצמם מחוייבות וזמן קבוע לעסוק בשיווק, לגמור את האתר שהם מתכננים לקדם כבר שנה, לשחרר פוסט שיווקי פעם בשבוע.
יש שישתמשו בזה כדי לשכלל את יכולת הכתיבה השיווקית שלהם ולצבור בטחון
ואחרים כדי לקחת נשימה ולצעוד לתוך האש כשחמישה אנשים חולקים איתם את המסע ומחזיקים איתם ידיים.

האם את/ה רוצה את זה? שלח/י מייל, מסר בFB (אולי יתגלה רק לאחר כמה ימים) או הודעה בבקבוק (כך גם עשית מעשה וגם לא תצטרכי לשאת בתוצאות).

כתיבת תגובה